שלמברג פרויקטים (1997) בע"מ נ' אמרם חשבים- ניהול וקידום עסקים בע"מ - פסקדין

פסק דין

הצדדים לתביעה והעובדות הצריכות לה

1.התובעת הינה חברה רשומה העוסקת בין היתר בביצוע עבודות נגרות וייצור רהיטים לגופים מוסדיים ולרשויות ציבוריות . התובעת מנוהלת על ידי האחים שלמברג, מרדכי (להלן: "מוטי", תצהירו הוגש בהליך זה וסומן ת/2) וחיים. הנתבעת, בראשה עומד מר דוד אמרם (להלן: "דוד", תצהירו הוגש וסומן נ/2) הינה חברה העוסקת בין היתר במתן שירותים חשבונאיים.

2.אין מחלוקת בין הצדדים כי משנת 2003 או בסמוך לכך (עם הפסקה בשנת 2005 או בסמוך לכך) העניקה הנתבעת לתובעת שירותים חשבונאיים אשר כללו, בין היתר, הנהלת חשבונות, שירותי גזברות, הוצאת חשבוניות ללקוחות, טיפול בספקי התובעת, טיפול בהסדרי אשראי מול הבנקים, דיווחים לרשויות המס, הגשת דו"חות ובכלל זה הגשת מאזנים ודו"חות שנתיים לתובעת ולבעלי המניות שלה (להלן: "השירותים"). תמורת השירותים הללו אמורה הייתה התובעת לשלם לנתבעת סכום חודשי של 7,000 ₪ , ראו מוצג נ/1 – הצעת המחיר ואישור התובעת לתשלום עבור השירותים.

3.במשך השנים ניתנו כאמור השירותים על ידי הנתבעת, ובין הצדדים שררו יחסי אמון ושיתוף פעולה. בחודש אוקטובר 2007 או בסמוך לכך החליטה התובעת לבצע שינוי ארגוני, בדרך של קליטת מנכ"ל לחברה התובעת, מר אלי ענבר (להלן : "ענבר", תצהירו הוגש וסומן ת/3). לטענת התובעת, עקב העסקת המנכ"ל החדש הוחלט לצמצם את השירותים שניתנו על ידי הנתבעת ולהעביר חלק מהעניינים אשר היו מסורים לטיפולה, דוגמת הקשר עם הבנקים, ההתנהלות מול ספקים ולקוחות וכו', למנכ"ל עצמו. התובעת טוענת שנתנה על כך הודעה מתאימה לנתבעת, והחל מחודש נובמבר 2007 אמורה הייתה הנתבעת לספק אך ורק שירותי הנהלת חשבונות וטיפול שוטף ומקובל מול המוסדות השונים כגון מע"מ, ביטוח לאומי ומס ערך מוסף. התובעת טוענת כי צמצום היקף השירותים גרר בהכרח הפחתה בשכר הטרחה המוסכם שעמד כאמור על 7,000 ₪ בצירוף מע"מ, אם כי התובעת מודה שדבר זה לא סוכם בכתב בין הצדדים, ראו סעיף 8 לכתב התביעה וכן סעיפים 9 ו-6 לתצהיר מוטי ותצהיר ענבר, בהתאמה.

4.לטענת התובעת, עקב השינוי הארגוני שערכה, תחילת העסקתו של מר ענבר וצמצום היקף השירותים שניתנו על ידי הנתבעת, החל להיווצר משבר אמון חריף בין התובעת לנתבעת. על רקע זה נערכה, לטענת התובעת, פגישה בחודש יולי 2008, בה מסרה התובעת לנתבעת הודעה על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים. התובעת בקשה מהנתבעת להגיש לה את חשבון שכר טרחתה לתקופה שמחודש נובמבר 2007 עד לחודש יולי 2008 וכן התבקשה למסור לאלתר את כל מסמכיה המוחזקים על ידי הנתבעת, לרבות מסמכי בעלי המניות שלה.

5.בעקבות אותה פגישה, שלחה הנתבעת את דרישתה לתשלום שכר טרחה של 7,000 ₪ לחודש, במכפלה של 10 חודשים, ובסה"כ 70,000 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה). התובעת דחתה את דרישתה של הנתבעת במכתבה מיום 23/7/08 (נספח ד' לכתב התביעה). במכתב תשובה זה פירטה התובעת את עמדתה לענייני צמצום היקף השירותים שניתן; הציעה לשלם סך של 21,000 ₪ כסכום שאינו שנוי במחלוקת, ולהעביר את הסכסוך בנוגע ליתרת השכר הנדרש לבוררות. עוד דרשה התובעת במכתב הנ"ל לקבל לידיה את כל המסמכים החשבונאיים הנוגעים לשנת 2007, וזאת לצורך הכנה והגשה דחופה של הדו"חות הכספיים לשנה זו, וכן את כל מסמכי שנת 2008, כולל מערכת השכר, על מנת שהתובעת תוכל להגיש דיווחים שוטפים לרשויות השונות. במקביל, מינתה התובעת ביום 22/7/08 את רואה חשבון שמי חגואל כרואה החשבון של החברה (להלן : "חגואל", החלטת המינוי צורפה כנספח ג' לכתב התביעה, תצהירו של חגואל סומן והוגש ת/4).

6.ביום 28/7/08 השיבה הנתבעת על מכתבה של התובעת מיום 23/7/08. במכתב זה הכחישה הנתבעת כי משרתה צומצמה, לא זו אף זו, הנתבעת טענה שמאז שנכנס ענבר לתפקידו העבודה שנדרשה ממנה הייתה רבה יותר. במכתב זה ציינה הנתבעת את חששה שענבר הוא זה שבקש לסכסך בין מוטי וחיים לבין דוד; שענבר הסתיר, ככל הנראה, מחיים ומוטי כי מטרת הפגישה מיום 16/7/08 שנועדה לצורך ליבון חוב שכר הטרחה שהצטבר באותה עת. לגבי המסמכים המבוקשים טענה הנתבעת שמסמכי הנהלת החשבונות של שנת 2007 "נמסרו בתחילת השנה במשרד של שלמברג פרויקטים ע"י מנהל החשבונות אנטולי רודוב" (סעיף 8 למכתב נספח ה' לכתב התביעה, תצהירו של רודוב הוגש וסומן נ/3). לעניין מסמכי שנת 2008 טענה הנתבעת שבתחילת חודש יולי הגיע ענבר למשרדי הנתבעת וקיבל את כל החומר מרודוב. בסיום מכתבה מזכירה הנתבעת את החוב הקיים, העלתה דרישות לפיצוי בגין הפסקת הקשר, עם זאת ציינה כי ניתן להביא את הסכסוך לסיום בדרך טובה ואף להמשיך לשתף פעולה בין הצדדים, לאחר שהעניינים יוסדרו.

7.בעקבות מכתבה זה של הנתבעת שלחה התובעת מכתב נוסף (נספח ו' לכתב התביעה, אליו צורפו שני שיקים בסכום כולל של 26,775 ₪). במכתבה הכחישה התובעת את קבלת המסמכים החשבונאיים. הנתבעת לא נותרה חייבת, והגיבה במכתב נוסף מיום 29/7/08, נספח ז' לכתב התביעה – שם חזרה על טענתה לפיה כל המסמכים נמסרו. שוב היו חילופי מכתבים בין הצדדים, כאשר במכתב מיום 29/7/08 (נספח ח' לכתב התביעה) מקשה התובעת ושואלת: "מרשתי מכחישה בתוקף כי קיבלה את מסמכי שנת 2007, שהרי אין מחלוקת על כך שעד היום לא הגשתם את מאזן שנת 2007, ואם כך, כיצד יעלה על הדעת שהחזרתם את המסמכים למרשתי כבר "בתחילת השנה"?!" על מכתב זה הגיבה הנתבעת במכתב מיום 30/7/08 (נספח ט' לכתב התביעה).

8.משחילופי המכתבים לא הועילו, הגישה התובעת ביום 19/8/08 כתב תביעה לבית המשפט, במסגרתו התבקש הסעד של מתן צו אכיפה למסירת מסמכים ותיעוד חשבונאי של התובעת, ראו הסעד המוגדר בסעיף 30 לכתב התביעה. בו ביום בו הוגשה התביעה הגישה התובעת בקשה דחופה למתן צו עשה זמני, המורה לנתבעת למסור לאלתר את כל המסמכים החשבונאיים הנוגעים לשנת 2007 ו – 2008 (בש"א 171363/08).

הדיון בצו הזמני והבקשה לביזיון בית משפט אשר הוגשה בעקבותיו

9.ביום 26/8/08 נקבע דיון במעמד הצדדים בצו הזמני, זאת לאחר שבית המשפט לא מצא לנכון לתת צו כמבוקש במעמד צד אחד (ראו החלטת כב' השופט שיינמן מיום 19/8/08). הדיון התנהל בפני כב' השופט אדטגי ואליו התייצבו באי כוח הצדדים ומוטי. איש מאנשי הנתבעת לא התייצב לדיון זה. בפתח הדיון הצהיר ב"כ הנתבעת: "מסרנו את החומר שיש לנו. אין לנו שום חומר". לאור הדברים שנאמרו בדיון מפי ב"כ הנתבעת, ומאחר ומוטי הצהיר : "שום חומר לא קיבלנו", קבע כב' השופט אדטגי: "למעשה, אין כל ויכוח בין הצדדים באשר לבקשה לצו זמני הניצבת בפני, שכן, לדברי ב"כ המשיבה, החומר כבר נמסר ואם כך, בודאי שהיא איננה צריכה להתנגד לצו זמני שיורה לה למסור כל חומר שעדיין לא נמסר.

אלא שהמשיבה לא טרחה לגבות את דברי בא כוחה בתצהיר מתאים ולפיכך, אין מנוס מלשוב ולתת צו זמני כמבוקש. כאשר לדברי המבקשת, החומר המבוקש טרם נמסר לה.

  לפיכך, ניתן בזה צו זמני המורה למשיבה למסור למבקשת את כל התיעוד החשבונאי וכל המסמכים שלה משנות המס 2007 – 2008 המוחזקים בידי המשיבה, לרבות מסמכים הנוגעים לבעלי המניות של המבקשת ולחברות שבשליטתה" (עמ' 2 לפרו' שור' 11-21, להלן: "הצו הזמני").

10.ביום 9/9/08 הגישה התובעת בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט (בש"א 173087/08). בבקשה זו בקשה התובעת לאכוף על הנתבעת בקנס או במאסר את קיום הצו הזמני. בבקשה מפרטת התובעת את האירועים שאירעו לאחר מתן הצו: לשיטתה, הנתבעת העבירה לידיה שני מיכלי קרטון המכלים ניירת, אולם אין בניירת זו כל חומר המתייחס לשנים 2007-2008. ביום 11/9/08 נתן בית המשפט (כב' השופטת ניב) צו המחייב את הנתבעת להמציא את עותק התיעוד החשבונאי לבית המשפט. בעקבות צו נוסף זה מסרה הנתבעת הבהרות לבית המשפט, נתמכות על ידי תצהירי דוד; רודוב ואלחדד יהודה (להלן: "אלחדד"). לאחר הגשת תצהירים אלו ובקשת התובעת לחקור את עורכיהם, נקבע דיון בבקשה לביזיון בית המשפט ליום 4/12/08.

11.בפתח הדיון ביום 4/12/08 חזר ב"כ התובעת על הטענה כי המסמכים האמורים לא הועברו. עוד הצהיר כי : "במידה וינתן לנו גיבוי בתקליטורים של הנהלת החשבונות, אנחנו נחזור בנו מהבקשה" (עמ' 1 לפרו' שור 14). בדיון זה נרשמו דברי המצהירים מטעם הנתבעת, אם כי לא בדרך המקובלת של חקירה נגדית על ידי ב"כ התובעת. דוד הצהיר ש: "אין לנו גיבוי להנהלת החשבונות שנערכה עבור המבקשת...מחקנו את כל החומר שהיה ברשותנו" (עמ' 3 שו' 7-8). בהמשך טען ש: "הדו"ח של שנת 2007 הוגש, מדובר בחברה בע"מ...הרו"ח שלהם הגיש את המאזן" (עמ' 3 שו' 4-5). חגואל אמר באותו דיון: " הדו"ח שוגר למס הכנסה והחברה היתה אמורה לקבל החזר כסף שלא נתקבל. אני פניתי לפקיד השומה וחיפשו בכל המשרד את הדו"ח ואין... לפי המחשב בוצע החזר וההחזר לא נכנס לחשבון של החברה אלא לקופה של מישהו אחר". על כך השיב דוד: "לשאלת בית משפט אם אנחנו קיבלנו את ההחזר ממס הכנסה – תשובתי היא שאני לא יודע אם זה נכנס אלי למשרד, אני לא מאמין".... רודוב העיד: "עשינו את הדוחות של שנת 2007 עד פברואר 2009 (צ.ל 2008). מבחינתי זאת תחילת שנה. אנחנו הכנו את מאזן 2007 בתחילת 2008, מייד אחרי ביקורת שלנו מסרנו להם את החומר כי אנו לא זקוקים לו ואין לנו איפה לאפסן אותו".

12.בסיום הדיון בבקשה לביזיון בית משפט קבעה כב' השופטת ניב כדלקמן: "מתברר כי הוגש דו"ח לשנת 2007, וכי הוא הוזן במחשבי מס הכנסה, קיבל אישור ואף בוצע החזר כספי בגינו.לטענת המבקשת, החשבון אליו זוכה ההחזר הכספי איננו חשבון הבנק שלה. עוד מתברר כי רו"ח הנוכחי של המבקשת, למרות שפנה לשלטונות המס לקבל העתק מהדו"ח, לא הצליח לקבלו, ומס הכנסה טוען כי אין בידיו דו"ח זה. המשיבה טוענת בכל העת, עוד קודם לקבלת הצו נושא בקשה זו, כי כבר מסרה את כל החומר הרלוונטי למבקשת. בשלב זה לא ניתן להכריע בשאלת ביזיון בית משפט. הואיל והמבקשת הגישה גם תביעה לצו אכיפה למסירת מסמכים ותיעוד, ועומדת על תביעתה זו חרף טענתה הנחרצת של המשיבה (הנתבעת) כי אין בידיה כל חומר, לרבות גיבוי, רק לאחר שתוכרע התובענה לגופה, ניתן יהיה לקבוע האם ביזתה המשיבה את החלטת בית המשפט". עוד קבעה כב' השופטת ניב כי הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ יחולו על הצד המפסיד בתיק העיקרי.

ההליכים בפניי

13.ביום 28/1/09 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה בפניי. בפתח הדיון הקשתי על ב"כ התובעת ושאלתי מה הטעם בקיום הדיון שהסעד הסופי המבוקש בו הוא צו למסירת מסמכים, אם צו שכזה ניתן במלואו במסגרת הצו הזמני וטענת הנתבעת, לאורך כל הדרך, הינה כי אין בידיה מסמכים נוספים. ב"כ התובעת עמד על חקירת המצהירים וטען כי במהלך ההליך יוכיח שגרסת הנתבעת, לפיה מסרה את כל המסמכים וכי אין בידה גיבוי, אינה נכונה. ב"כ הנתבעת שב וטען את טענות הנתבעת, משכך ניתן צו לתצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגשו תצהירי מוטי; ענבר וחגואל. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי דוד; רודוב ואלחדד.